נישואין וגירושין באמונה המשיחית - המותר והאסור

עמדת הברית החדשה בנוגע לנישואין וגירושין באמונה המשיחית הנה:

   א) שהנישואים הם עד פטירת בן או בת הזוג, לא עד הגירושין;

   ב) שאסור למאמין לגרש את אשתו ולמאמינה לגרש את בעלה, בכל תנאי;

   ג) שלמאמין הגרוש או למאמינה הגרושה אין רשות להינשא מחדש, מכל סיבה שהיא.

בהתחלה הכללים האלה נראו לי נוקשים מדי ודחיתי אותם. תלמידי ישוע אכן אמרו ״אִם־כָכָה הוּא עִנְיַן אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ - לֹא טוֹב לָקַחַת אִשָׁה״ (מתי יט 10). אך כל החוקים האלה משקפים את רצון אלוהים מבראשית ואת קדושתו. הכללים חלים על כל ילדי אלוהים הנולדים מן הרוח, וההישמעות להם תשפיע על מידת הטוהר באסיפות ובגוף המשיח.

---

על פי הברית החדשה, למי מותר להתחתן?

לפי הברית החדשה, למי שאף פעם לא התחתן, או למי שהתאלמן, מותר להתחתן. לגרושים אסור להתחבר שוב בנישואין.

מדוע לגרושים אסור להתחבר שוב בנישואין?

כי כתוב ״הַמְשַׁלֵּחַ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְלֹקֵחַ אַחֶרֶת נֹאֵף הוּא עָלֶיהָ״ (מרקוס י 11) ו-״כָל־הַנֹּשֵׂא אֶת־הַגְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ נֹאֵף הוּא״ (לוקס טז 18). כלומר, אסור לשאת איש או אישה גרושים, לא משנה מה הסיבה.

אבל לכולם מובן שבמקרים של ניאוף, לנבגד מותר להתגרש ולהתחתן שוב.

זוהי ההבנה הנפוצה, אך היא לא נכונה. היא מבוססת על ״הַמְשַׁלֵּחַ אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּלְתִּי עַל־דְּבַר זְנוּת...״ (מתי ה 32). אך האדון לא אמר שאפשר לגרש ״עַל־דְּבַר ניאוף״ אלא רק ״עַל־דְּבַר זְנוּת״. זה שונה.

כלומר, גם אם היה ניאוף, אסור להתגרש?

נכון.

כיצד זה ייתכן? איך אפשר לגרש אישה ״עַל־דְּבַר זְנוּת״, אבל לא על ניאוף?

זוהי שאלת המפתח. המצב שבו אפשר לגרש ״עַל־דְּבַר זְנוּת״ ולא על ניאוף הוא מצב שכמעט לא קיים היום. הנה המקרה:

יוסף שקל לגרש את אשתו מרים (מתי א), על אף שלא היו ביניהם יחסים. כיצד היא נחשבת אשתו והם אפילו לא קיימו יחסים?! כי פעם היו מתארסים ונחשבים נשואים, מבלי לממש עדיין את הנישואים ביחסים. וזה המצב שעליו מדובר. מצב של אירוסים, או נישואים לא ממומשים. המצב הזה יכל להימשך זמן רב.

אם אשה בזמן האירוסים האלה זנתה עם מישהו אחר, זה נקרא זְנוּת, ובמקרה כזה ישוע התיר לגרש אותה ולהתחתן עם אחרת. למעשה זהו המצב היחיד שממנו האדון מרשה להתגרש ולהתחתן עם אחרת - מצב של בגידה בתקופת האירוסין בלבד.

בתרבות הערבית אירוסים כאלה נישמרו, כי עד היום ערבים יכולים להתגרש רשמית ממצב של אירוסין, לכן זה רלוונטי יותר לתרבויות כאלה. אבל בתרבות המערבית זה לא כל כך רלוונטי. לכן, נכון באופן כללי לאמר שאסור למאמין לגרש את אשתו או למאמינה לגרש את בעלה.

כלומר, אסור למאמין להתגרש בכלל?

נכון. אך לייתר דיוק, לאחר החתונה אסור למאמין או למאמינה לייזום גירושים של בן/בת הזוג, מכל סיבה שתהיה.

אז גם אם בעל בגד באשתו, אסור לה להתגרש ולהתחתן עם מישהו אחר?

נכון, כי ״הַלּקֵחַ אֶת־הַגְּרוּשָׁה לוֹ לְאִשָׁה נֹאֵף הוּא״ (מתי ה 32). מי שייקח אותה ייחשב נואף.

האם זה לא אכזרי, שאיש או אישה יהיו תקועים כל חייהם?

אלוהים לא אכזרי. בני אדם הם אכזריים.

אז מה אמורה לעשות אישה שבעלה בגד בה? או איש שאשתו בגדה בו?

קיימות האפשרויות הבאות:

1. להיפרד, לפחות זמנית;
2. להמשיך לחיות עם בן/בת הזוג הבוגד/ת ולקוות לחרטה ושינוי.

האם אסור גם להתגרש מבן זוג שאיננו מאמין?

נישואים עם לא מאמין הם נישואים מקודשים לכל דבר. לא רק שאין להתגרש, אלא שהעדיפות היא להמשיך לחיות יחד במידה והלא-מאמין רוצה בכך. אבל אם בן הזוג הלא-מאמין מתעקש להתגרש, אז ההוראה היא להניח לו, כלומר, לא להיות ״סרבן גט״. אבל גם במקרה כזה, צריך להישאר לבד (הראשונה לקורינתים ז 10-15).

מה אם בן הזוג שעזב נישא לאחרת? האם זה לא משחרר את זה שנעזב?

לא, כי ״הָאִשָּׁה קְשוּרָה לְבַעְלָהּ עַל-פִּי תּוֹרָה כָּל־עֵת שֶׁהוּא חָי״, כלומר גם אם הוא נישא שנית. מה שיתיר לה להתחתן עם מישהו אחר הוא רק מותו, כי כתוב ״וְכִי-מֵת בַּעְלָהּ מֻתֶּרֶת הִיא לְהִנָּשֵׂא לְמִי שֶׁתִּרְצֶה...״; ולא כתוב ״וְכִי [נישא בַּעְלָהּ לאחרת] מֻתֶּרֶת הִיא לְהִנָּשֵׂא״ (הראשונה לקורינתים ז 39, רומיים ז 2-3). לכן, גם במקרה והוא נישא שנית, אסור לה להינשא לאיש.

אבל כתוב שאנחנו לא מחוייבים עוד אם הלא מאמין גרש אותנו, ״כי לשלום קראָנו אלוהים״.

הפסוק המדובר אומר כך: ״אֲבָל אִם יִפְרשׁ, מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין יִפְרשׁ, וְהָאָח אוֹ הָאָחוֹת אֵינָם מְשֻעְבָּדִים בָּאֵלֶּה, כִּי לְשָׁלוֹם קְרָאָנוּ הָאֱלֹהִים״ (הראשונה לקורינתים ז 15).

מדובר במקרה שהלא-מאמין מתעקש להתגרש. המאמין יודע שגירושים אינם רצון אלוהים, ולכן טבעי שהוא יתנגד בתוקף ותיווצר מלחמה. ההנחיה היא שאין על המאמין להילחם על כך אלא להיפרד בשלום.

אילו הנחיה זו לא היתה קיימת, מאמינים רבים שחפצים להישמע לאדון היו יכולים למצא עצמם במלחמות ארוכות שנים, ואפילו בכלא, בגלל סירוב לתת גט. אז למעשה הנחיה זו היא חסד גדול מאלוהים.

אך בכל מקרה, הקטע לא מאפשר נישואים חוזרים, כי כתוב שם ״אִם־פָּרשׁ תִפְרֹשׂ מִמֶּנּוּ תֵּשֵׁב בְּלֹא אִישׁ אוֹ תִתְרַצֶּה לְבַעְלָהּ״ (פס׳ 11).

אבל האם הגירושים הם לא התרה חוקית להתחתן שוב?

כן, מבחינת החוק הגירושים הם התרה חוקית להינשא למישהו אחר. החוק גם מאפשר להתחתן בפעם העשירית, או לרשום זוגיות עם בן אותו המין, ועוד. המוסר המיני שלנו אינו נשאב ממה שחוקי העולם מאפשרים, אלא ממה שאלוהים קובע.

אז מהי מטרת הגירושים אם לא לאפשר נישואים חוזרים?

בשלוש מילים: הגנה על האישה.

חשוב לציין שגירושים מעולם לא היו רצון אלוהים! הם בסך הכל הותרו בתורת משה במטרה להגן על האשה מרשעות ליבו של הגבר (מתי יט 8). הסבר:

כאשר גבר מאס באשתו, הוא היה מגרש אותה מביתו מבלי שתהיה לה כל דרך להתקיים בכוחות עצמה. בשביל שלא תידרדר לעוני ולרעב, היא היתה צריכה ללכת עם גבר אחר שיציע לקחתה תחת חסותו, כלומר לחיות עם גבר אחר על מנת להתקיים. אך אז בעלה בקלות היה יכול לרדוף אותה ולהאשים אותה על כך שעזבה אותו והלכה עם גבר אחר. לכן, בשביל לספק לאישה הגנה מינימאלית, משה צווה לכתוב לה ״ספר כריתות״ (גט) על מנת שתוכל להוכיח מבחינה חוקית שהיא גורשה ולא נאפה מרצונה, ובשביל למנוע מהבעל לתעתע בה ולעשות בה כרצונו. כך או כך, בעיני אלוהים הדבר היה נחשב לניאוף, אך במקרה כזה האישה איננה אשמה, אלא הבעל שגרש אותה. זו הסיבה שהאדון אומר ״הַמְשַׁלֵּחַ אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּלְתִּי עַל־דְּבַר זְנוּת מְבִיאָהּ לִידֵי נִאֻפִים״, כי היא נהפכת לנואפת, בעל כורכה.

קצת היסטוריה: ישוע המשיח האשים את בני דורו שהם ״דּוֹר רָע וּמְנָאֵף״ (מתי יב). בית הִלל, שעל פיו הולכת היהדות עד היום, התיר גירושין על כל שטות, לדוגמה: אם האישה שרפה את האוכל של בעלה בטעות, או אם יש לה ריח רע מהפה, וכו׳. זו הסיבה שהפרושים שאלו את ישוע ״הֲיוּכַל אִישׁ לְשַׁלַּח אֶת־אִשְׁתּוֹ עַל־כָּל־דָּבָר?״. הסיבה להתרה של בית הלל לגרש על כל דבר היתה, כביכול, למנוע ניאוף על ידי הסדרת גירושים קלים. אך למעשה בית הלל פשוט מיסדו את הניאוף. בית שמאי היו נאמנים יותר בעניין הזה והתירו גירושין על חטאים בעלי אופי מיני בלבד. ישוע החמיר יותר מכולם, כאשר הוא מחזיר אותנו לרצון האלוהים מבראשית ולעקרון ה-״בשר אחד״. ישוע אסר גירושין לגמרי, למעט מקרים נדירים של זנות בתקופת האירוסין.

אז מדוע גם נשים יכולות לגרש את בעליהן, אם מטרת הגירושים היתה להגן על האישה?

כי ההיתר, שבמקור נועד להגן על האישה, נוצל והורחב והשתכלל עם הזמן, כך שבהגיענו לזמן הברית החדשה, גם הנשים יכלו לגרש.

---

תשובות לשאלות מורכבות יותר

כיצד יש להתייחס לעובדה שזוגות משיחיים רבים התחתנו שלא בהתאם לברית החדשה?

בברית החדשה אין הוראות הנוגעות לכך ספציפית. לדעתי צריך לקבלם ולשלבם בחיי קהילה רגילים אך עם מגבלות בשירות הפומבי. למשל, להגביל במה שנוגע לתפקידים שיש בהם מידה של סמכות רוחנית, כגון הנהגה, לימוד, ושמשוּת מוכרת (הראשונה לטימותיוס ג 2 ו-12 וטיטוס א 6). אך חוץ מזה, לא להגביל כל תרומה רוחנית ומעשית אחרת, כמו עזרה בבית הקהילה, הסעות, סדרנות, השתתפות בתפילה ציבורית, או אפילו הנחיית התאספות פחות פורמלית של הקהילה.

האם זוג מאמינים שלא נישאו לפי הכתובים צריכים להיפרד או להתגרש?

אין הנחיה בכתבי הקודש למקרים כאלו. דעתי היא שאין להתגרש או להיפרד. זאת מכיוון שהגירושים לא יתקנו את המצב אלא להיפך - זו תהיה הפרת ברית נוספת. אני שואב השראה מאיך שנהג יהושע בברית שאליה הוכנס בהטעיה מכוונת של הגבעונים (יהושע ט) והכעס שהפגין אלוהים על כך ששאול הפר את הברית הזו (שמואל ב כא). על זוג שלא התחתן לפי הוראות הכתובים, במקרה הזה, יהיה לקיים את כל מחויבויותיהם לבן/בת הזוג החדשים ולהתנהג כזוג נשוי לכל דבר.

מה אם נישואי אדם היו בטרם נולד מחדש? האם זה נחשב?

כן. כל נישואים רשמיים הם תקפים בעיני אלוהים וזה לא משנה מי מבני הזוג נולד (או לא נולד) מחדש. 

אם זוג לא-מאמינים נישאו, אלוהים מצפה מהם שימלאו את שבועותיהם. אפילו אם זוג פגאנים נישאו, אלוהים מצפה מהם לשמור את הברית שכרתו. וגם אם מאמין נישא ללא-מאמינה בניגוד לרצון אלוהים, אלוהים מצפה ממנו לאהוב אותה ולהישאר נאמן לשארית חייו.

נשאל זאת כך: אם זוג לא-מאמין נישאו ואחר כך הגיעו לאמונה, האם יהיה עליהם להתחתן שוב, הפעם בתור מאמינים? כלל לא.

לכן אין זה משנה מי מבני הזוג נולד או לא נולד מחדש. נישואיהם שרירים ותקפים. הם מקודשים זה לזו (הראשונה לקורינתים ז 10-15).

ומה אם נישואיו השנִיים של אדם היו בטרם נולד מחדש? האם גם זה נחשב?

כמובן, מאותן סיבות.

אבל כתוב שמי שנמצא במשיח הוא בריאה חדשה, הישנות עברו.

אם לאדם יש חוב כספי כלפי חברת חשמל, והוא נולד מחדש, האם יוכל להסביר להם שהוא כעת חי חיים חדשים במשיח, וכל המחוייבות שלו כלפיהם פגה? להיפך, אדם שנולד מחדש ייקח אחריות על מעשים שעשה כשהיה לא מאמין ולא ישתמש בחייו החדשים כאמתלה להתנערות מאחריות. אז על אחת כמה וכמה נישואים, שהם חזקים, קדושים, ומחייבים יותר מכל חוזה או הסכם אחר.

כלומר, אין הבדל אם נישואיו השנִיים של אדם היו לפני או אחרי לידתו מחדש?

נכון. זה חמור יותר כאשר מאמין עושה זאת, אך ההשלכות זהות.

מה אם אדם התגרש וגרושתו נפטרה. האם אז מותר לו להתחתן?

כן, כי אז הוא אלמן לכל דבר. הוא עגון אליה כל עוד היא חיה, אך משנפטרה הוא משוחרר (הראשונה לקורינתים ז 39, רומיים ז 2-3).

מה עם זוג שהתגרשו זה מזו רוצים לשוב ולהינשא זה לזו, האם מותר להם?

כן, בתנאי שאף אחד מבני הזוג לא התחבר בנישואין מאז (דברים כד 1-4). מותר להם להתחתן זה עם זו אפילו אם קיימו בינתיים יחסים אסורים עם אחרים, אך בתנאי שלא נישאו להם.

ישנם אנשים שהגיעו לאמונה לאחר שהתגרשו. בן או בת הזוג שלהם אינם מאמינים. מה עליהם לעשות?

הם יכולים להתפלל בקביעות שאלוהים יושיע את בן או בת הזוג בטרם יתחתנו שוב. אך גם אם בן הזוג לא נושע עדיין, אם הוא או היא מתחרטים ורוצים לשוב ולהינשא, זה מותר ויש לשקול זאת.

ומה יכול לעשות אדם שאשתו התגרשה והתחתנה עם מישהו אחר אם הוא רוצה להתחתן?

הוא יכול רק להתפלל שאשתו תחזור בתשובה מהמעשה, אך עליו להישאר לבד עד פטירתה (הראשונה לקורינתים ז 39, רומיים ז 2-3). מוטב לו לא לפתח יחסים רומנטיים כלל, ולבקש חסד מאלוהים.

לפי כל מה שאמרת, עדיף אפילו לשאת אישה שהיו לה יחסים מרובים בעבר אך מעולם לא נישאה, מאשר לשאת גרושה שבעלה היחיד בגד בה.

אמת.

פולוס ממליץ לאלמנות הצעירות להתחתן. המונח ״אלמנה״ כולל גם גרושים.

זוהי פרשנות שצצה פתאום בעשורים האחרונים במטרה לנסות להתאים את הכתובים למצב המוסרי הירוד שאליו הדרדרו המאמינים. לפנויות, גרושות, ואלמנות היו מילים שונות בכתובים, ומתרגמי הכתובים ידעו את ההבדלים היטב. אי אפשר לצוץ יום אחד ולטעון שהמילה ״אלמנה״ יכולה להתייחס גם לגרושה ולהתחיל ללמד שפולוס עודד את הגרושות להינשא שנית. פולוס מעולם לא עודד את הגרושות להינשא, ועל המלמדים כך להיזהר.

כאשר שני בני זוג שוכבים יחד או חיים יחד, האם הם לא נחשבים נשואים?

לא. האדון אמר לאשה השומרונית ״בְּעָלִים חֲמִשָּׁה הָיוּ לָךְ, וַאֲשֶׁר עַתָּה לָךְ אֵינֶנּוּ בַּעְלֵךְ.״ (יוחנן ד 18). כלומר, גם כשיש לה בן זוג זה לא נחשב לנישואים כמו עם בעליה הקודמים. רק הנישואים נחשבים נישואים. ראו גם שמות כב 15-16, שם היו יחסים מיניים אך אבי הנערה אינו חייב לתת לה להתחתן (אך בכל מקרה יקבל מוהר).

מה כאשר מדובר בבעל אלים? האם זו לא עילה לגירושין? הרי במקום להגן עליה הוא מכה אותה וכך מפר את הברית!

לא קיימת הרשאה בברית החדשה להתגרש גם במקרים קשים כאלה. אפשר להיפרד, לפחות זמנית, ולהתפלל לשינוי.

אך על פי חוק, אין לפרודה את אותה הגנה משפטית מפני בעל תוקפני שיש לה כאשר היא גרושה ממנו. מה אם זה לצורך הגנה עליה ועל ילדיה?

אם זה לצורך הגנה על אישה וילדים מבעל תוקפני אז לדעתי אפשר להתגרש, אך בתנאי שזה עניין טכני בלבד. כלומר, אם אין כוונה להתחתן בשנית והדבר נעשה אך רק לצורך הגנה מסוג זה.

אם העילה המקראית היחידה לגירושין היא בגידה במשך תקופת האירוסין, האם אז אפשר להתגרש אחרי נישואין כי נתגלתה בגידה בתקופת האירוסין בדיעבד?

(נשאלתי את השאלה הזאת פעמיים). לא כתוב, אך לדעתי - כלל וכלל לא. אֵת אֲשֶׁר־חִבַּר אֱלֹהִים לֹא יַפְרִידֶנּוּ אָדָם (מרקוס י 9). אלוהים הוא לא כזה ששובר בריתות בגלל חטא שנתגלה בדיעבד. ראו הטיפול בגבעונים ביהושע פרק ט ועל החשיבות שאלוהים ייחס לברית זו בשמואל ב כא.

״אבל אני ואשתי כבר לא נשואים. אנחנו כבר לא בעל ואשה. אני אדם גרוש!״

(נאמר לי פעמיים). תשובה: הגירושים שלך אינם נחשבים בעיניי אלוהים. אֵת אֲשֶׁר־חִבַּר אֱלֹהִים לֹא יַפְרִידֶנּוּ אָדָם (מרקוס י 9). לפי חוקים של בני אדם אתה גרוש. לפי אלוהים זו עדיין אשתך.